כרמית בכר,
לפעמים החיים טווים עבורנו חוטים בלתי נראים,
מציירים מפגשים שלא יכולנו לתכנן,
מניחים בדרכנו אנשים שבלעדיהם—המסע היה נראה אחרת לגמרי.
כך פגשתי את כרמית, דרך עניין פשוט לכאורה,
אבל מהרגע הראשון הרגשנו שזה מעבר,
משהו עמוק יותר נקשר בינינו—
חיבור שלא נולד במקרה .כרמית , מנהלת תחום מכר בחברת אשראי.
אביב ככר.
במהלך השיחה בין שתינו גיליתי על הבן שלה, אביב ,שחקן מצטיין בהפועל פתח תקווה,(כמובן שבררתי, לא בא ממנה!! )
קראתי מעט מהשירים שהיא כותבת, ופתאום התמונה השלמה קיבלה עוד גוונים.
אני יכולה לדמיין את אמא כרמית רק מהיציע צועקת ״יאללה הפועל״ בקול גדול-
אך לא יכולתי לנחש איזה עולמות חיים בתוכה.
ובתוך המסע שלה, כרמית, כך נדמה מנצחת את עצמה כל יום מחדש.
ואיכשהו, אני בטוחה שגם הבן שלה.
ואת הפוסט הזה, אני מקדישה לה—
לאם, למשוררת, ללוחמת.
ומוסיפה כאן שיר שכתבה,
שיר שהקדישה באהבה לנכדי,
תומר ברק ז”ל—הגיבור שלנו שנלחם עד כלות!
אז מי שירים את הכפפה, שלמה ארצי, דוד קריבושי, קובי אושרת ,מירי מסיקה, קרן פלס או כל מי שאוחזת אוחז בכישרון.
יש שירים שנכתבים, ויש שירים שנולדים מתוך הלב ונשארים לנצח.
"המילים האלו, שהן שלי, היא אומרת, מחפשות בית – והבית הנכון להן הוא הקול שלך. כך היא כותבת להם,
אתה, שמספר את הסיפורים של כולנו, שמחבר בין רגעים קטנים לאמיתות גדולות, אתה זה שיכול להפוך את השיר הזה למנגינה שתיגע בכל לב, שתאיר כל דרך."
העולם עוד לא ראה אותך
(בית 1)
הם אמרו לי ללכת ישר,
אבל אני קצת עקום לפעמים.
הם סימנו לי כבישים באבן,
אבל אני הולך בין השבילים.
כל צעד שלי משאיר איזה סימן,
גם אם הרוח מוחקת.
וכל מבט שלך גורם לי לחשוב
שאולי זה בכלל לא משנה.
(פזמון)
לכי עכשיו, תשירי חזק,
גם אם אף אחד לא ישמע.
לכי עכשיו, בלי פחד, לבד,
יש לך שמש קטנה בנשמה.
ואם מישהו יגיד לך שאין סיכוי,
תזכירי לו – גם הים למד פעם ללכת.
(בית 2)
הם אמרו לי לכתוב רק אמת,
אבל לפעמים היא כואבת.
הם ניסו להסביר איך לחיות,
אבל מי באמת יודע?
ואת – תמיד היית קצת אחרת,
יודעת דברים שאחרים לא רואים.
ובלב שלך יש מקום לכולם,
גם כשאין לך מקום לעצמך.
(פזמון)
לכי עכשיו, תשירי חזק,
גם אם אף אחד לא ישמע.
לכי עכשיו, בלי פחד, לבד,
יש לך שמש קטנה בנשמה.
ואם מישהו יגיד לך שאין סיכוי,
תזכירי לו – גם הים למד פעם ללכת.
(גשר מוזיקלי – רגע של מחשבה)
אולי זה קצת ילדותי להאמין
שהלב ינצח הכול.
אולי זה מצחיק לחשוב לפעמים
שהרוח יודעת לסחוב אותי הלאה.
אבל את – את עדיין מאמינה,
וזה אולי הדבר הכי יפה שיש.
(פזמון אחרון – שקט ואז מתפוצץ במלוא העוצמה)
לכי עכשיו, תשירי חזק,
גם אם אף אחד לא ישמע.
לכי עכשיו, בלי פחד, לבד,
יש לך שמש קטנה בנשמה.
ואם מישהו יגיד לך שאין סיכוי,
תזכירי לו – גם הים למד פעם ללכת.
(סיום רך, כמעט בלחישה)
כן, גם הים…
למד פעם ללכת…
צילומים-אלבום פרטי
