מעולם לא חשבתי שאת ערב יום השואה אעביר כשאני בשיקום בבית רבקה.
ואם חשבתם ששם יושבים סתם בלי מעש, קבלו תיקון. גם במקום המדהים הזה שבו מעמידים אנשים על רגליהם, עם המון רגש ואכפתיות.
שבוע ויותר עמלו שם על ערב של "זיכרון בסלון " במחלקה ב. עמלו ציפי רצאבי האחות האחראית הנמרצת. יחדיו עם יפעת לוין יוסף הפיזיוטרפיסטית ,מנהלת התחום במחלקה ב, המקום. שגם לה, ולכל הצוות מגיע שאפו ענק. רווית וסקר מנהלת הריפוי ועיסוק ,בת שבע שמחי,נועה ירון וסיון חאקשור.הן עמלו תלו מודעות, ואף, הגדילו להביא למחלקה את בנצי אברמוביץ ואביו בן ה93 (ובני משפחתו)שסיפר את סיפור משפחתו. בנצי התנדב מיד להגיע. וגם לאות הוקרה על טיפול מסור באמו בעבר.
דיירי המחלקה שהתאספה בחדר האוכל שקושט והפך לרגע למקום הכי יפה שהכרתי.
נרגשים קיבלו צוות המחלקה, וצוות הפזיוטרפיה , בליווי שירה חרישית של עדי גלרנטר, ועדי לוי, מבית הספר אדר שהגיעו עם המורה למוזיקה,.
סיפורו המצמרר של אביו של בנצי שהגיע אף הוא וכולנו שמענו מאת התלאות וסיפורו של ילד בן 10 שהפך ביום אחד למבוגר אחראי.
והשואה שלא פסחה על רבים מבני עמנו. והעדות של אותם בני עמינו המזרח נשמעה מפיה של איבון מאושפזת שהעלתה על נס את זיכרון בני משפחתה שניספו.
גם משה קנדל ,ועוד כמה מאושפזים סיפרו את סיפורם וסיפור בני משפחתם.
קדם לאירוע זה קבוצת חיילים שהגיעה לבית רבקה, ושמעה מפי ניצולים מאושפזים את סיפורם.
לא ניתן לזיכרון השואה להעלם. ועובדה גם במקום כמו בית רבקה תמצאו את אותם אחיות ואחים שפרט לעזרה הברוכה יום וליל מוצאים את הסיבה לרגש ולשמח את כולנו.
גם סבטלנה האחות ,וגם ברכה חיריק מהצוות, בתום האירוע.
