מעולם לא חשבתי שאת ערב יום השואה אעביר כשאני בשיקום בבית רבקה.
ואם חשבתם ששם יושבים סתם בלי מעש, קבלו תיקון. גם במקום המדהים הזה שבו מעמידים אנשים על רגליהם, עם המון רגש ואכפתיות.
זיכרון בסלון.
שבוע ויותר עמלו שם על ערב של "זיכרון בסלון " במחלקה ב. עמלו ציפי רצאבי האחות האחראית הנמרצת. יחדיו עם יפעת לוין יוסף הפיזיוטרפיסטית ,מנהלת התחום במחלקה ב, המקום. שגם לה, ולכל הצוות מגיע שאפו ענק. רווית וסקר מנהלת הריפוי ועיסוק ,בת שבע שמחי,נועה ירון וסיון חאקשור.הן עמלו תלו מודעות, ואף, הגדילו להביא למחלקה את בנצי אברמוביץ ואביו בן ה93 (ובני משפחתו)שסיפר את סיפור משפחתו. בנצי התנדב מיד להגיע. וגם לאות הוקרה על טיפול מסור באמו בעבר.
ציפי רצאבי פותחת את האירוע בסלון המחלקה.
דיירי המחלקה שהתאספה בחדר האוכל שקושט והפך לרגע למקום הכי יפה שהכרתי.
נרגשים קיבלו צוות המחלקה, וצוות הפזיוטרפיה , בליווי שירה חרישית של עדי גלרנטר, ועדי לוי, מבית הספר אדר שהגיעו עם המורה למוזיקה,.
סיפורו המצמרר של אביו של בנצי שהגיע אף הוא וכולנו שמענו מאת התלאות וסיפורו של ילד בן 10 שהפך ביום אחד למבוגר אחראי.
בנצי בסיפורו של אביו.
אבא אברמוביץ ובתו רחל כשהבן בנצי מעלה את סיפור אביו.
משפחת אברמוביץ.
והשואה שלא פסחה על רבים מבני עמנו. והעדות של אותם בני עמינו המזרח נשמעה מפיה של איבון מאושפזת שהעלתה על נס את זיכרון בני משפחתה שניספו.
